בית ריבניקר

תחנה מס' 8

מה בתחנה?

הבית ברחוב המייסדים מס' 86 (שהיום נמצא במצב רעוע מאד), היה ביתו של הנגר ריבניקר, איש המושבה.



אצל הנגר ריבניקר הזמין אהרון אהרונסון את רהיטיו. אהרון כבר היה אז חוקר נודע שהתפרסם בזכות מציאתו.
הבית נתפש ע"י הממשל התורכי ושימש כמפקדה ומקום מושבו של המושל התורכי. מכאן גם התנהלו החיפושים אחר אנשי ניל"י. לבית זה הובאה שרה לחקירה, וכאן ניסו להוציא ממנה בעינויים מידע על פעילות המחתרת ועל אנשיה האחרים.
שרה עמדה בעינויים בגבורה, ולא מסרה מידע. היא ביקשה משוביה לגשת לביתה להתרחץ, ושם התאבדה.
בביקור הראשון של ראובנה ואחיה בזיכרון הם רואים בבית אהרונסון, שיחזור של הדקות האחרונות בחייה.
מן הספר.

נסו לתאר לעצמכם את שרה צועדת מבית זה, בתחתית הרחוב, עד לביתה שבמעלה המדרחוב (בית אהרונסון בו ביקרנו בתחילת הסיור).

רוצים לדעת עוד?

עדי ראיה סיפרו כי היא צעדה גאה וזקופה, הולכת בכוחות עצמה ולא נותנת לחיילים התורכים להשפיל אותה. תושבים רבים הציצו מן החלונות לראות במחזה הכואב הזה.
מספרים כי בדרך היא שרה: "אבא בכרם, התריס פתוח". החיילים חשבו אותה למוזרה (אם לא למשוגעת...) השרה לעצמה שירים במצב כזה, ולא הבינו כי היא קיוותה שמישהו מהשכנים ישים לב לתוכן השיר. אולי מישהו יבין כי אין זה שיר תמים, אלא הודעה שצריך למסור בדחיפות לאביה: התריסים בכרם פתוחים, וזה הרי סימן לבריטים שיש מידע חדש. יש איפה למהר ולהזהירם כי לא יבואו לקבל את המידע, ולהודיע להם כי אנשי ניל"י נתפשו כמעט כולם.
היום אנחנו יודעים שזה כבר היה מאוחר: אי אפשר היה להודיע לאביה דבר, כי גם הוא כבר נתפש.

בבית זה, בית ריבניקר, הספיקה שרה לכתוב מכתב פרידה למשפחתה, עוד לפני שצעדה לביתה, וזרקה אותו דרך החלון לידי ילד קטן שראתה עובר במקום. היא ביקשה ממנו לתת אותו להוריה.
ילד זה היה בן למשפחת שטרנברג, השכנים של משפחת אהרונסון. את ביתם ראינו בתחילת הסיור ברחוב המייסדים – שם נמצאת היום 'מסעדת תשבי'.

איך ממשיכים?
נמשיך מעט במורד הרחוב, עד לגל עד לזכרו של ד"ר יפה, בסמוך לבי"ס 'יעבץ'.
עצרו שם.