בית אהרונסון

תחנה מס' 4



הסיור בבית אהרונסון מהווה את אחד השיאים של הסיור שלנו.
זהו בית המשפחה שייסדה את ניל"י, שהפך עם השנים למוזיאון.
הכניסה לבתי המשפחה נעשית באמצעות סיור מודרך בלבד. החדרים משומרים באהבה ובדיוק רב, עם הריהוט וחפצי המשפחה המקוריים. בתמונה תראו קבוצת ילדים שבאה לבקר במקום.
פרטים ניתן לברר באתר הבית - http://www.nili-museum.org.il/index.html



אם אין באפשרותכם להיכנס, ניתן לראות מהכביש הראשי כי בחצר שני מבנים. הימני הוא בית המשפחה, בו גרו ההורים – מלכה ופישל וילדיהם. בבית השני, השמאלי, התגורר האח הבכור – אהרון.
לבנין זה ביקשה שרה משוביה להיכנס על מנת להתרחץ, ושם הוציאה מהמחבוא בחדר הסמוך (ניתן לראות אותו) את האקדח, וירתה בעצמה.

רוצים לדעת עוד?

זהו חלק מהמכתב האחרון שכתבה שרה:
... פשוט מסרו עלינו, אנחנו במצב רע מאוד, אני עוד יותר מכלם כי כל האשמה מוטלת עלי אני קיבלתי מכות רצח ואסרוני בחבלים. זכור אתה לספר את כל צרותינו לאלה שיבואו אחרינו. אני לא מאמינה שנחיה עוד אחרי שמסרו והגידו בודאי את כל האמת.
הלא סוף סוף בקרוב תהיינה ידיעות מי ומי נצח ואת אֵחַי תתראה תספר להם את ענויינו, ומסור להם ששרה בקשה שמכל טפת דם שלה ינקומו כיאות הן נקמה ביהודינו ובפרט בממשלה שאנו גרים. לא לרחם כמו שלא רחמו עלינו. האמן לי שאין לי כבר כֹח לסבול וטוב היה לי אתי להמית את עצמי מאשר עוד להענות על ידיהם המגועלים.
הם אומרים שישלחוני לדמשק שם בודאי יתלו אותי אני אסתדר שיהיה אתי איזה נשק קטן או סם.... כגיבורים הומתנו ולא הודינו. מסור לועד הזכרוני שבבוא [יום] פקודה נפקדו. אין דבר, אנחנו עמלנו והכנו דרך טובה ואֹשר עבור העם ...
באו, ואיני יכולה עוד לכתוב."



גם ראובנה ושלמה ביקרו במוזיאון של בית אהרונסון
מן הספר.

רוצים לדעת עוד על הביקור שלהם במקום? קראו בפרקים 12 ו-13 (עמ' 64-73) בספר.

איך ממשיכים?
המשיכו ברחוב הראשי, ובצמוד לבית אהרונסון תמצאו את בריכת המים.