רחוב המייסדים

תחנה מס' 3

הכנסו בשער לרחוב המייסדים.


התמונה באדיבות "בראל נכסים בע"מ" (זכרון יעקב)

ברחוב זה היו חצרות ונחלות האיכרים במושבה בימיה הראשונים. בו גרו גם רוב אנשי ניל"י. אם תשימו לב – תוכלו לראות שלטים על חלק מהבתים, בהם מסופר על המייסדים שגרו באותו בית. ננסה בדרכנו להצביע על בתים של אנשים שהכרנו בסיפור שלנו:

• בית ראובן שוורץ
באחד הבתים הראשונים משמאל, בית מס' 19 – תוכלו לראות שלט המספר כי בבית זה גרה משפחתו של ראובן שוורץ. מי שלא זוכר מי זה – מוזמן להסתכל בספר בעמ' 119. היום זה בנין משופץ ומשוחזר, ונמצאת בו סוכנות הביטוח 'בראל'.

• בית הלפרין
בהמשך הרחוב בצד ימין, בפינת הסמטא הראשונה, לפני בית אהרונסון, נוכל לראות את בית הלפרין. נזהה אותו על פי לוח שיש המוצב מעל דלתו (מצדו השמאלי של הבית), עליו חקוק הפסוק: "אל תראי תולעת יעקב".



תוכלו לשער מדוע הוא בחר לשים דווקא את הפסוק הזה בראש הבית?

רוצים לדעת עוד?

יצחק, בן למשפחת הלפרין, היה מפעילי מחתרת ניל"י. בסמטא הנמצאת בין בית משפחתו לבית משפחת אהרנסון, הוביל למחבוא מיוחד את יוסף לישנסקי. יוסף היה מראשי המחתרת ונרדף על ידי התורכים שקיוו לאסרו. יצחק הלפרין הוביל את לישנסקי דרך סמטא זו למחבוא שנקרא 'נקבת הזהב'.
זוהי ניקבה צרה ונסתרת במורד ההר (ותיקי זיכרון יודעים להצביע על מקומה גם היום), שם החביאו את הכסף שהעבירו יהודי פלורידה מארצות הברית לטובת המאבק של הישוב היהודי בארץ. הם העבירו את תרומתם במטילי זהב כבדים, ואנשי ניל"י שמרו עליהם בניקבה. לאחר מכן חילקו את הכסף למטרות שונות: חלק מהכסף הועבר למאיר דיזנגוף, לעזרת תושבי תל אביב שגורשו אותה תקופה מבתיהם, חלק אחר הועבר לד"ר יפה לבניית בית החולים שלו, וחלק לפיתוח תחנת הניסיונות בעתלית ולמימון פעולותיה של המחתרת ניל"י.
ניקבה זו צרה מאד, ושם שהה לישנסקי כיממה. משם המשיך למקום מחבואו הבא, עד שנתפש.
הלפרין היה ידוע באומץ לבו, ופעל בעיקר בחוות הניסיונות בעתלית, כאיש קשר עם אוניית מאנאגם הבריטית. שרה אהרונסון כותבת עליו לאחיה (במכתב מיום 23/8/1917):
"יצחק הלפרין, נער טוב מאד, רגשני, די חזק, לא ירא אש ומים, שחיין מצוין והנער עניו... מה שלא ירצו – יעשה וימלא".

בית תשבי
מעבר לכביש, נוכל לראות את בית הקפה והמסעדה בשם "יקב תשבי".


התמונה באדיבות "בראל נכסים בע"מ" (זכרון יעקב)

שם התגוררה משפחת שטרנברג, גם היא היתה שותפה לפעילות המחתרת. הבית שופץ ושומר על צורתו המקורית. לבית זה היה מעבר תת-קרקעי לבית אהרונסון הנמצא מן העבר השני של הרחוב.

רוצים לדעת עוד?

במפקדה התורכית, התנהלה באכזריות חקירתה של שרה אהרונסון.
באחד מרגעי המנוחה בין חקירה לחקירה, כתבה שרה מכתב למשפחתה, בו היא מספרת על קורותיה ועל מאמציה לא לגלות דבר לתורכים. היא מפרטת שם משימות חשובות שיש למלא, ומביעה דעתה על אלה שהסגירו אותה לידי התורכים. לפני צאתה, ראתה מחלון הבית ילד קטן עובר ברחוב, קראה לו וזרקה לעברו את המכתב. היא ביקשה ממנו למסור אותו למשפחתה. ילד זה היה בן למשפחת שטרנברג, שכנים קרובים של משפחת אהרונסון, הגרים בבית מולם.
הילד רץ לבית הוריו ובתחושת חשיבות נתן להם את המכתב. זמן קצר אחר כך, שמעה משפחת שטרנברג את היריה מבית אהרונסון, והבינה שבידיה נמצא המכתב האחרון של שרה.
תחילה שמרו עליו במרתפי הבית, בין החביות, ולא מסרו אותו לאיש, מחשש שהתורכים יאסרו אותם כשותפים למחתרת. רק לאחר זמן העבירו את המכתב ליעדו.

גם ראובנה ואחיה הסתובבו ברחוב זה, מנסים למצוא פרטים והסברים לחפצים שבידם. איציק, בעל החנות 'מר מסמר' הסביר להם שרחוב האיכרים הפך לרחוב המייסדים.
מן הספר.

רוצים לקרוא עוד על הפגישה עם מר מסמר ועל המידע שהוא נותן לצמד הבלשים? ולמה הוא כמעט התעלף? קראו על כך בפרק התשיעי של הספר .

איך ממשיכים?
צמוד לבית הלפרין, נמצא בית אהרונסון, התחנה הבאה בסיור שלנו.