בית הקברות

תחנה מס' 2

מה בתחנה?



חלק גדול מגיבורי הספר קבורים כאן.
בני משפחת אהרונסון, ראובן שורץ, ואולי גם אותו ראובן אלמוני שאת שמו רצתה מרים חוברה להנציח, כי רבים מאנשי המקום שנפטרו ממלריה ומחלות אחרות, קבורים במקום.
לא מוכרחים להיכנס פנימה, אפשר לעמוד בחוץ ולראות את השלטים המסבירים על המקום, ולהמשיך הלאה.
מי שמעוניין להיכנס -
קרוב לכניסה, בקצה השביל המתעקל, נוכל לראות את הקבר של שרה אהרונסון. הוא נמצא ע"י קברו של הרב שמחה בונים אוסוביצקי - רב המושבה בזמן הברון - אותו ניתן לזהות בנקל בגלל המבנה הקטן הבנוי מעליו.
שימו לב כמה המצבה של שרה צנועה ופשוטה. אין עליה תארים ומילות שבח על מסירותה המיוחדת, ואין קישוטים בולטים.
כמו בחייה – אשה צנועה, עם עצמה רבה.




על ידה קבורה אמה – מלכה פישל. גם האב, פישל אהרונסון קבור כאן, אולם במקום רחוק יותר, כי נפטר שנים רבות אחריהן.
בכניסה משמאל נוכל לראות את "יד לאהרון" –



האח, אהרון אהרונסון נספה בתאונת מטוס וגופתו לא נמצאה עד היום, על כן אין לו קבר, אלא פינת הנצחה.
גם ד"ר יפה, רופא המושבה, שניסה להציל את חייה של שרה – קבור כאן.
מרגש לראות את חלקת הילדים - שורות של קברים קטנטנים. זוהי חלקת קבר של הילדים שנפטרו ממחלות בימיה הראשונים של זיכרון, מה שמעיד על הקושי והמסירות הרבה בה חיו המייסדים.
לכבודם נתחיל את סיורנו ברחוב המייסדים.

איך ממשיכים?
ביציאה מבית הקברות נפנה שמאלה ונראה מולנו שער גדול, עליו כתוב: "שער המושבה" – דרך היין.
נעבור דרכו, כאן מתחיל רחוב המייסדים.
למעוניינים – מול בית הקברות נמצא "יד למייסדים", מבנה שנבנה על גבי הגורן של זיכרון הישנה, ובו יד זיכרון לראשוני המושבה. על קירותיו חרוטים שמות כל המייסדים ותיאור פעילותם החקלאית.