|
כשחברתי שאלה אותי למה אני לא
כותבת עניתי לה בשאלה:
- מה לכתוב?
- מה זאת אומרת מה לכתוב? לכתוב ספרים!
לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
- למה שאכתוב? אף פעם לא כתבתי בעבר.
- אז תתחילי. הגיע הזמן.
- אבל מה פתאום אני? שאלתי בתמיהה, והיא ענתה לי בתמימות:
- אלא מי? אני?
לילה בלי שינה
באותו לילה לא נרדמתי.
מה היא רוצה ממני?
למה היא חושבת שאם פעם בכיתה ג' כתבתי קטע מצחיק על
המורים, זה אומר שאני
יכולה לכתוב ספר?
אם במסיבת חנוכה בגן הילדים שרתי יפה "כד קטן", זה אומר
שאני זמרת?
נו, באמת.
התלבטתי עד שקיבלתי החלטה אמיצה:
אני אכתוב.
בטח שאני אכתוב. אני אכתוב ספר כזה גרוע, שהיא תפסיק ללחוץ
עלי. אני אכתוב כך, שאפילו היא תשתכנע שזו הייתה טעות,
ואני באמת לא מסוגלת להוציא ספר. לא לילדים גדולים, לא
לילדים קטנים ואפילו לא לפגים.
סופרת שלא יודעת לכתוב מחפשת נושא
על מה אני אכתוב כדי להוכיח לכולם שאני לא יודעת
לכתוב?
גם בשביל לכתוב גרוע צריך נושא. ועל כל הנושאים בעולם כבר
כתבו.
חשבתי על הילדים שלי. מה כבר יכול לעניין אותם?
אני יודעת מה הם יגידו לי אם אשאל אותם: "תעזבי אותנו, לא
מעניין אותנו כלום", או לחילופין: "הכל מעניין. תכתבי על
מה שאת רוצה". מין תשובות מדויקות שכאלה.
על מה אכתוב את סדרת הספרים שאני מתכננת לכתוב כדי להוכיח
שאני לא יודעת לכתוב?
כי היה לי ברור – שאם כבר אני כותבת – אז אכתוב סדרה
שלמה.
כך נולדה הסדרה
נזכרתי בחגיגת בת המצווה שחגגנו לבתי זמן קצר
קודם לכן. יש לה שם קצת
מיוחד, וסביבו חגגנו.
אולי יש עוד ילדים שיש להם שמות מעניינים? אולי ישנם ילדים
נוספים
עם סיפורים מעניינים שמסתתרים מאחורי שמותיהם?
אולי פשוט אכתוב ספרים על שמות של ילדים. כל ילד = ספר, כל
שם = עלילה.
בכיתה יש כ - 30 ילדים?
30 ספרים זה מספיק בשביל להוכיח לכולם שאני לא יודעת
לכתוב?
כך נולדה הסדרה.
|
|
