בית כנסת

תחנה מס' 8

סיימנו את היום במונקץ' בבית הכנסת היחיד שפועל במקום. אחרון שנשאר מתוך עשרות.
הצטרפנו לתפילה שבקושי היה בה מנין. כל המתפללים היו בגיל 80 ומעלה,...
קשה היה לעקוב אחר המתפללים, ולהבין מה הם אומרים. יכולנו גם לראות את אחד הזקנים שישב קרוב לעזרת הנשים מחזיק את הסידור הפוך.
אם בית הכנסת הזה הוא ראי הקהילה, אז המצב עגום מאד.



אחד מ'צעירי' המתפללים, בחור כבן 65, 'גילה' אותנו והיה להוט לעזור.
הוא שוחח עם סבתא בהונגרית והבין ממנה שלא הצליחה למצוא את כל המקומות שחיפשה. הוא החליט לעזור לה. הוא שוטט אתה (וכולנו נשרכנו אחריהם, לא מבינים מילה ממה שהם מדברים ביניהם), והראה לה היכן בדיוק היתה חנותו של הקצב, השוחט, וחנות הנעליים "בתיה".

פעם ראשונה שראינו את סבתא מירי סוף סוף מחייכת.
טוב, זוג נעלי שבת חדשות, זו חוויה שילדה כנראה לא שוכחת כל כך מהר...
הוא החזיר לה את זיכרונות הילדות השמחים מהמקום, ולא נרגע עד שהכריח אותנו לעלות לביתו, לשתות מיץ (מתוק ודביק) ולהכיר את אשתו. אשתו קיבלה את פנינו כאילו היינו אחים אבודים שלא ראתה עשרות שנים.



זוג נחמד, שקצת שיפר את האווירה הכללית של הביקור.