הגטו היהודי

תחנה מס' 7



הכניסה התמימה שנראית היום כמו כניסה לשוק, היתה המקום דרכו נכנסו כ-15,000 יהודים מתושבי המקום לגטו צפוף ודחוס. דרך הפתח הזה סבתא מירי עברה עם אחיותיה עשרות פעמים, נושאות ציוד מביתם לדירה בגטו .
מן הספר.

בעבר הכניסה היתה רחבה יותר, סיפרה סבתא. כיום נבנה מעליו בנין חדש. חדש? הוא ממש לא נראה כך. תוכלו להחליט בעצמכם.

ובפנים?
בתוך הגטו סבתא מירי התקשתה לזהות משהו מוכר, המקום כל כך השתנה.
לא מצאנו את הבית בו התגוררה המשפחה. כל כך רצינו לראות את החדר בו הבנות גרו במיטת קומתיים שהמציאו לעצמן:
מַרָה ואני המצאנו מיטת קומתיים. שולחן המטבח הפך בערב למיטה בשביל שלוש בנות: אני ישנתי ב"קומה העליונה", על
השולחן, כי הייתי הכי קטנה. אַנְיוּ פרשה לי שמיכה ששימשה לי מזרן דק. אחותי מַרָה, הגדולה ממני בשנתיים, ישנה עם
הבת של החברים, גולדיקה, מתחת, ב"קומה התחתונה" על מזרן מאולתר, כשהן ישנות "ראש וזנב".
כך שימש אותנו שולחן המטבח כפליים: ביום אכלנו עליו את ארוחותינו, ובלילה הפך למיטה משוכללת שמספיקה לשלוש בנות!

חיפשנו גם את הבית עם המרפסת שדרכה ברחה המשפחה בלילה האחרון לפני גירוש הגטו.
'הכרחנו' את סבתא ללכת מבית לבית:
"אולי זה הבית?"
"הנה מרפסת בדיוק כמו שסיפרת..."
"סבתא, זה בטוח זה!"
כולנו היינו בטוחים שמצאנו את המרפסת הנכונה, כולנו חוץ מסבתא מירי...
היינו צריכים להסתפק ב'בערך' וב'כמעט'. המקסימום שהצלחנו להוציא מסבתא היה:
"זה באמת מאד דומה. אבל זה לא זה".
אכזבה שנייה