שׁוּגַר-גַס

תחנה מס' 6

התחלנו ללכת ברחובות מונקץ'.
סבתא מירי הובילה אותנו לרחוב רחב ידיים הנקרא רחוב שוגר (ביידיש: שוגר-גס), בו נמצאת הגימנסיה העברית. בגימנסיה הזאת למדו אחיותיה, והיא סיפרה כמה קינאה בהן כי היתה בבית ספר יסודי. בגימנסיה גם התקיימו פעילויות של התנועה הציונית, בהן חלמה להיות שותפה.
גם היום המקום משמש כבית ספר, רק לא בטוח שמלמדים שם ציונות...
מול הגימנסיה נמצא ביתה של סבתא רוֹשֶׁה, סבתה של סבתא מירי.
זיכרונות ילדות מאושרת ושובבה יש לה משם, והיא נזכרה מיד בכל משחקי החצר והטיפוס על העצים הרבים בגינה.
מן הספר.

יכולנו לראות כי באותה חצר מגדלים עכשיו חזירים.



הדבר היחיד שנשאר דומה למה שהיה בעבר, הוא שער הכניסה המפורזל שסבתא זוכרת אותו היטב כי היתה צריכה לנקות את קישוטיו...
בעלת הבית פתחה לנו מבוהלת. כנראה חששה שאנחנו רוצים לחזור לגור בו. לא תודה. אין חשש כזה.
רק לכבוד התמונה הצליחה להעלות חיוך על שפתיה.

ההליכה ברחובותיה של מונקאץ' היתה בעיקר עצובה.
עצובה בגלל העזובה, עצובה בגלל הזיכרונות על חיים יהודיים שנמחקו כמעט לגמרי.
יכולנו בטיולנו למצוא רמז לחיים היהודים המפוארים שהיו בה בעבר: במספר בתים יש עדיין סימני היכר יהודיים, פסוקים בעברית חקוקים על קירות, או סורגים מעוצבים בצורה של מגן דוד, כמו בתמונה.