בית הכנסת המרכזי

תחנה מס' 4

הרגשנו במונקץ', כאילו צעדנו לפחות 200 שנה אחורה.
הכל נראה כל כך פרימיטיבי וישן, כאילו נכנסנו לסיפורי שלום עליכם המתאר את העיירה בגלות. יכולנו אפילו לדמיין שתיכף נראה את שואב המים עם שני דליים על כתפיו בדרכו לשאוב מים מהבאר...
האמת לא היתה רחוקה מזה:
המדרכות שבורות, והדרכים משובשות. בכביש יכולנו לראות עגלה רתומה לסוסים, בצד מכוניות מדגם מיושן. בבניין הראשון שנכנסנו אליו, לא היו כלל מים זורמים בברזים! הטלפונים הציבוריים ברחובות היו ישנים מאד, וניתן היה להשתמש בם ללא אסימונים... קשה להאמין עד שלא רואים בעיניים.
חיפשנו מרכז יהודי.
סבתא צעדה במרץ לכיוון בית הכנסת, אך לא מצאנו אותו. היא זכרה בוודאות שהוא נמצא ליד בנין העריה, בכיכר המרכזית. את בניין העריה ראינו, הוא עדיין גבוה ומרשים. ובית הכנסת - איהו?
שלט קטן לימד אותנו: פה היה פעם בית כנסת יהודי.



על השלט כתוב:
בשנת 1944
התחילו מכאן להוביל
אלפי יהודים בדרכם
האחרונה אל המוות

שלט אבן מעוצב.
ומה עם המבנה עצמו?
הוא הפך לחנות בגדים, למרכז קניות קטן ושימושי.
אכזבה ראשונה
.