יהודים במנזר

לאחר איחודה מחדש של משפחת אנמן בבודפשט הוחלט שקוטי תעבור לגור במנזר בקרבת מקום.
קוטי לא היתה היחידה.
ילדים יהודים רבים הוסתרו במנזרים ברחבי אירופה. בחלק מן המקרים הוסתרו בלי שהנזירים (בדרך כלל הנזירות) ידעו שמדובר בילדים שאינם נוצרים. במקרים רבים, כשנודעה האמת, גורשו הילדים מהמנזר ונמסרו לידי הגרמנים.
במקרים אחרים - ידעו הנזירות שאלה ילדים יהודים ולמרות זאת הגנו על חייהם תוך סיכון עצמי גדול. ישנן לא מעט נזירות שקיבלו אות 'חסיד אומות העולם' שמעניק מוסד 'יד ושם', לאחר שהילדים שניצלו בזכותם גדלו וביקשו להכיר להן תודה.
לעומתם – היו מנזרים שהאחראים ידעו את זהות הילדים, ורצו לנצל את ההזדמנות לחנך אותם על ברכי האמונה הנוצרית ולהשכיח מהם את יהדותם. באופן מפתיע, היו ילדים, בעיקר קטנים, ששיתפו פעולה ברצון. הטכסים המרשימים בכנסיה הלהיבו אותם, והם רצו להיות 'כמו כולם'.
חייהם של רוב ילדי המנזרים לא היה קל: הם נותקו מבני משפחותיהם והגיעו לסביבה זרה ולא מוכרת.
הם גם התקשו בקיום כל המנהגים והתפילות הנוצריות שלא הכירו מעולם, ולא פעם נתפשו כי התפללו יותר מדי או פחות מדי... אחרים גילו את סודם בשינה או כאשר קדחו מחום כשהיו חולים.
ולאחר המלחמה - עדיין לא נגמרו הקשיים:
לרוב הילדים לא נשארו בני משפחה שיחפשו אחריהם. היו מקרים קורעי לב של ילדים שהתמזל מזלם ואביהם או אמם נשארו בחיים ובאו לקחת אותם, אך הילדים סרבו ללכת עמם... הם לא זכרו את ההורים כי הגיעו בגיל צעיר מאד למנזר, ורוב שנות חייהם בילו בו. הם חשבו שזה ביתם... היה צורך בעדינות ורגישות רבה כדי להוציאם משם ולהחזירם למשפחותיהם.
לטובת הילדים שאיש ממשפחתם לא נותר לחפש אחריהם, היו אנשים שהתגייסו במיוחד למשימה, חלקם אפילו תוך כדי תפקיד צבאי. במבצעי חילוץ מורכבים ולעתים חשאיים, הובאו הילדים ארצה.
בתמונה נראה חייל יהודי במדי צבא בריטי, נושא בידיו ילד בלגי שהציל ממנזר.