1. לקראת הנסיעה


ככל שעברו הימים וקרבה הנסיעה ההתרגשות למסע גדלה יותר ויותר מיום ליום. שאלתי את עצמי האם כשאגיע לכפר שגדלתי בו אזהה משהו? והאם בכלל אפגוש אנשים שהכירו את משפחתי?
כל השאלות הללו העסיקו אותי רבות עד למסע עצמו.


בתמונה: הורי וחלק מילדיהם. אני ראשון מימין. התמונה צולמה ע"י אנתרופולוגית ישראלית שהגיעה לכפר מגורינו, עדי וורבה.

התחושות והרגשות שלי לגבי המסע היו מעורבים: מצד אחד חששתי מאוד לחזור לאתיופיה כי בסך הכול למשפחתי לא היו זיכרונות טובים משם, מצד שני רציתי מאוד לראות בעין בוגרת יותר את הדרך שעשינו בזמנו.