איך מספרים סיפור על מבצע של המוסד?
רוב המבצעים של המוסד חסויים ואסור לדבר עליהם!
נפגשתי עם שותפי סוד למבצע, כאלה שנטלו בו חלק ופגשתי גם את מפקד המבצע. הם סיפרו לי מה קרה שם, מה שמותר לספר כמובן. המפגשים אתם היו מרתקים. תמיד ידעתי שאנשי המוסד הם אנשים שעושים מעשים מסמרי שיער לטובת המדינה, היום אני קצת יודעת איך הם עושים זאת.

איך מספרים סיפור של עליה עם סכנות וקשיים גדולים כל כך? איך אני, שנולדתי במדינת ישראל, יכולה להבין מה עבר על העולים בדרך?
נפגשתי עם עולים מאתיופיה. בחביבות רבה פתחו בפני את ביתם, אירחו אותי ושיתפו אותי בסיפור העליה. מה קרה להם בדרך, מה קרה למשפחות, מה היו הקשיים, וכמה געגועים היו כל השנים לארץ ישראל, עד שהצליחו לממש את החלום. המפגשים האלה היו מתנה בשבילי. הכרתי אנשים מקסימים ועדינים, שבצניעות רבה מספרים מעשי גבורה מעוררי השתאות.

איך מספרים סיפור על כפר צוללים מבלי לדעת לצלול?
לנסוע לכפר בסודן זה קצת מסובך, אז נסעתי לאילת. אנשי כפר הצוללים 'אקווה ספורט' אירחו אותי, ולימדו אותי את כל מה שצריך לדעת: איך עובדים מכשירי הצלילה, מה זה אוקטיפוס ומה זה מד לחץ אויר, מתי משתמשים באינפלייטור ומתי מפמפמים. שמעתי על ההווי של המדריכים במקום ומה עושים עם מי שבא לצלול ועושה בעיות... אפילו נכנסתי לצלילת ניסיון. מי שלא ראה ריפים ואלמוגים במו עיניו – הפסיד חלק מפלאי תבל. מי שחושש מצלילה – יכול לצאת לשחיה רגילה עם שנורקלים, החוויה מדהימה גם כך!

איך מספרים על ילדים שמשתתפים בחוג שיט?
זה כבר לא בעיה. יש אצלנו במשפחה שייטים ותיקים וצעירים, ואת הסיפורים שלהם כולנו מכירים.

אז מה נשאר לי?
רק לשבת ולכתוב...

עברנו לגור באילת לכמה חודשים, ואת סוף הספר כתבתי שם. אין נפלא מזה, לשחות ביום ולכתוב בערב. לצלול במים אמיתיים בבוקר, ולצלול לעבודת העריכה לאחר מכן, כשקול גלי הים עדיין באזני, ומראות הים טריים בזיכרוני.

כך נולד 'מבצע אחים'.